המאבק העיקש של ויינשטוק

אזרח שמגיע לגיל מופלג, לרוב מחפש את השקט הנפשי, אבל בשונה מאחרים משה ויינשטוק תושב כפר סבא החליט לא לנוח ולא לשתוק, ובחר להילחם על זכויותיו מול הביטוח הלאומי עד שהצדק בעניינו ייצא לאור.

ויינשטוק עבד כל חייו עבודת כפיים בבית מלאכה להשחזת סכינים, וקודם לכם בצמיגי אליאנס. כעצמאי היה עסוק בהישרדות, ממש כפי שהעצמאים טרודים בימים אלה בעידן הקורונה, ולא טרח לבדוק לעומק על החלטות הוועדה, שדנה בתביעה שהגיש. כשנפגשנו לאחרונה, נדהמתי לראות אדם נחוש שלא מוותר, שמתכוון להילחם בבתי הדין למען הצדק ולמענם של בני הדור השלישי, שלא תמיד מודעים לזכויותיהם.

במקרה המדובר, ויינשטוק זכה בשנת 1989 ל-19 אחוזי נכות בעקבות תאונת עבודה וניתוח שעבר להדבקת המעיים. אלא שקצבת נכות מקבלים רק מ-20 אחוז ומעלה, והוא סבור שהוועדה שבחנה את טיעוניו טעתה ונגרם לו עוול. לדבריו, הוועדה הרפואית שבחנה את המסמכים הרפואיים שלו פעלה שלא כדין, כיוון שהיא לא כללה רופא מומחה בתחום הפציעה שעבר (רופא כירורג), אלא שני רופאים מומחים בתחומים אחרים: האחד אורתופד והשני מומחה לריאות.

בזמנו ויינשטוק לא הבין את ההחלטה, אבל לאחרונה נודע לו ממומחים בתחום שכנראה נפל פגם בהחלטה בעניינו. למרות השנים הרבות שחלפו מאז המקרה, גם בגיל 96 ויינשטוק ממשיך להיאבק במוסד לביטוח לאומי למען עשיית צדק. לאחרונה הגיש בקשה לתביעה חדשה מול הביטוח הלאומי. בימים אלה הוא מבקש לקיים שיחזור של דיוני הוועדה שדנה בעניינו ובחינת תקינות מהלך הדיון מלפני שלושים שנה, לבחון מחדש את הרישום והמומחיות הרפואית של הרופאים בוועדה, כולל בדיקה רפואית חוזרת. לטענתו, רופא כירורג אמור היה להיות נוכח בוועדה, בעוד לטענתו הרופאים שישבו בוועדה לא היו מומחים לנושא הנידון.

ויינשטוק מבקש להגדיל את אחוזי הנכות והפיצוי המגיע לו. בביטוח הלאומי השיבו לו, שאין לו זכות ערעור לנוכח הזמן שחלף, אבל ויינשטוק טוען שאין מדובר בערעור, אלא בתביעה חדשה שאמורה לדון בקרוב בבית הדין לעבודה. “לפתחו של בית הדין נמצאת העובדה כי הקביעה של אחוזי נכות של 19 אחוז מנעה ממני קבלת גמלה חודשית המגיעה לי במשך 30 שנה” אמר. אין ספק שיהיה מעניין.

המקרה של ויינשטוק אופייני לנכים ולאנשים מבוגרים, שאינם מודעים לחוקים ולזכויות המגיעות להם. חבריו של ויינשטוק בדיור המוגן סיפרו לו שגם הם עברו קשיים מול המוסד לביטוח הלאומי, שכן הם אינם מונגשים למחשב ולדיגיטל והמידע לא נגיש להם. במקרה שלו, ויינשטוק חש שלא התייחסו בכבוד לטיעוניו, היחס אליו במהלך הדיונים היה לא מכבד והחליט בשבילו ובשביל חברים נוספים להילחם על הזכויות.

“אנשים מבוגרים שעברו את גיל 80 אינם מודעים מספיק לחוקים ולתקנות ואינם נגישים למידע שניתן להשיג באמצעים טכנולוגיים” אמר ויינשטוק. “מסיבה זו לעיתים בוועדות הרפואיות מנצלים את חוסר הידע, ואנשים מבוגרים לא מודעים לכך שהיו יכולים להשיג יותר. אנשים מבוגרים צריכים לדעת שתפקידו של מזכיר הוועדה הרפואית מסתכם ברישום הפרוטוקול ולדאוג לזכויות המבוגרים, ורק הרופא המומחה מוסמך לקבוע את אחוזי הנכות. אבל לעיתים המזכיר לוקח לעצמו סמכויות לא לו”.

המאבק העיקש של ויינשטוק, גם אם חלפו שנים רבות מאז התאונה שעבר, מעורר הערכה. הוא יכול היה להנות מהשקט והשלווה ולבלות בחיק משפחתו, אבל חוסר הצדק שנעשה בעניינו לא נותן לו מנוח.